הגן הקסום

מדי  בוקר כשהגעתי לעבודה הייתי מתבוננת מרחוק במעשיו, נהנת מכל שינוי שקורה ופשוט מחייכת ורצה לשתף את הצוות.
     משחקי הבוקר , משחקי קופסה כאלה שמזמינים ארבעה חברים ומחליטים מי ראשון, שני ויאללה בלגן...
הוא לא היה מוכן לחשוב אפילו שהוא יפסיד,רק לנצח ולא פחות חשוב להיות הראשון שיתחיל.
בכל פעם ששיחקנו היו לי ילדים משתפ"ם (משתפי פעולה), ילדים מקסימים שנהנו מכך שאני זקוקה להם ובהצלחה היו גם הם שותפים.
הם לא כעסו כשהפסידו, הייתה לנו ססמה לפני תחילת משחק "זזה לא נורא זה רק משחק" "הכי חשוב זה הכיף שבמשחק"
הילדים כלכך נהנו מהססמאות ומהכיף שעשינו שגם אחרים ביקשו להצטרף ונאלצתי לשתף את כולם התורות מדי יום וחלילה לא לשכוח אחד.בכל יום הפחתתי את הפעילות של המשת"פים והחלטתי לתת לו לחוות הפסדים בהדרגה היה לא קל. התסכול היה גדול והצטרכתי לחבק המון ולדבר המון עד שזכינו להגיע ליום המיוחל שהוא התחיל לומר את הססמאות לילדים אחרים שהתבכיינו, ממש מהפך.
אמנם הגן השרה אווירה נינוחה והצוות התנהג רגיל לחלוטין לא הרגשתי לרגע שונה ועדיין היו הרבה בעיות לפתור.
בשלב הזה אני מסכמת ואומרת : הילד חופשי, רץ, צוחק, רכש חברים חדשים,אהוב על הצוות מה חסר- כלום.
האהבה ישנה וכולנו עם היד על הדופק, הדרך ארוכה ומכילה בתוכה המון קשיים אך עם סביבה כזאת הדרך להצלחה קצרה
וקלה.
אנחנו מתכוננים למסיבת יום ההולדת הראשונה בגן קשה לי לתאר את ההתרגשות שמתחוללת בתוכי אין לדעת מה יקרה הסיפור לא צפוי, אני מקווה לטוב  כולי במתח, אני משתפת את אישי היקר בתחושות והוא אומר לי לעזוב את הכל כי אני מעורבת מאוד רגשית אני מוחה ולא מסכימה וקובעת יהיה בסדר ושנינו נצליח אני והוא.
בהמשך מסיבת יום ההולדת...