יום שבת, 25 בפברואר 2012

מס"ע- מופת סובב עולם מטלה 4

     חינוך מיוחד ולקות למידה

לקות למידה היא נושא רחב המקיף מספר נקודות של הבעיה.
הפרעות קשב וריכוז, קשיים בתפיסה חברתית, קשיים בשפה, מחוננים עם לקות למידה, מחנכים המועסקים בהוראה למרות המגבלה. החידושים הטכנולוגיים בתחום, כל המאבחנים למיניהם, היבטים מזווית ראיתם של הילדים.

החידושים בתחום הם כל תעשיית האבחונים הזמינה. יש תחושה באוויר שהבעיה של לקות למידה "מכניסה המון כסף"
בכל פעם שמחנכים נתקלים בבעיה הם מיד שולחים את ההורים לעבור אבחון עם הילד ולצערי הרב אפילו לא מנסים להתמודד.

     נושא החינוך המיוחד+לקויי למידה הוא מאד רגיש, כאוב.
ישנם בעיות מולדות כמו עיכוב בהתפתחות של הילד שלוקח זמן עד שמצליחים לאבחן אותם.
בשנים האלה עד לרגע האבחון הקשיים נערמים וההתמודדות קשה.
המוח שלנו יכול להכיל מידע רב אך ללקויי הלמידה יש קושי להקשיב בו זמנית לשני דברים. מערכת הקשב שלנו רגישה לגירויים חיצוניים כמו: רעש וקולות וכמובן הפרעות טבעיות כמו: שינה ומזון צרכים בסיסים.
בתחום נמצאים , לא להאמין מחוננים. בעבר הרחוק מחוננים נחשבו כאלה בעלי אינטיליגנציה גבוהה בתחום מסוים וחלשים בתחום אחר בעשרים שנים אחרונות יש הסכמה שיש מחוננים עם לקות למידה.
השיטות הקיימות למען בעלי המגבלה הם כל מני שיטות שאינם לימודים והדרכה או שיטות תרופתיות אלא שיטות טיפול "טכנית" כלומר, תרגולים. 
מדיניות משרד החינוך בנושא היא, ליווי לאורך כל שלבי החינוך על רצף הקו ההתפתחותי של הילד.
משרד החינוך תומך ומחזק את המורים בכל תהליכי הלמידה.
התהליכים כוללים התערבות פסיכולוגית של מומחים בתחום.
הקניית אסטרטגיות למידה, מעקב אחר כל שלב וכל שינוי ותיעוד השלבים .

הנושא יעניין את כל העוסקים בתחום חינוך מיוחד זה כולל הורים וילדים , מבוגרים בעלי לקות למידה.

     ההתרשמות שלי מאד חדה. כלומר: הנושא מאד רגיש ונוגע ללבי מאחר שעבדתי בתחום "שילוב".
במשך ארבע שנים ליוויתי ילד מדהים עם יכולות של אלופים שרק בעזרת כוח רצון והתמדה זכינו להצלחה.


"תעשיית האבחונים" (הכתבה שעניינה אותי).
בארצנו הקטנטונת צצים ועולים מאבחנים דידקטיים, מאבחנים קלינים, מכוני אבחון.
קופות החולים עובדים במקביל עם המכונים והרופא מפנה לשם לאבחון.
ישנם מקרים שמורה שולח את ההורים לאבחן את הילד עם המלצה של מאבחן מסוים.
ההיענות לצרכים של הילדים היא אמתית ובתדירות גבוהה מאד.
 תעשייה זו של המאבחנים תורמת המון לסובלים ולאלה שלא יודעים ממה הם סובלים או ממה נובע דבר כלשהו שעשו.
בהרבה מקרים האבחונים עוזרים גם לסטודנטים באוניברסיטה.

מסיימת אני בנימה אישית שכל מי שינסה להבין את בעלי המגבלה מבלי לקטלג אותם כחריגים ,כשונים ויקבל אותם כשווים ולא פחות חשוב יתייחס אליהם כשווים הרווח כולו שלו.