ילד ד'

היום הוא יום מאוד מיוחד עבורי, הוגשמה לי המשאלה שכל כך רציתי בה בשבילו- מעבר לגן חדש.
     היה זה יום חורפי, בחוץ התחוללה מלחמה ואני הייתי חולה.
לצערי שכבתי במיטה כשהטלפון צילצל ואז נאמר לי המפתיע שכבר היום מתחיל המעבר. וואו לא ידעתי מה לעשות !
מתפקידי להיות לצידו ביום שכזה לכן אמרתי לעצמי"קחי אוויר" קמתי , התלבשתי ויצאתי לדרך.
קבלת הפנים הייתה חמה מאוד מאז אותו יום ועד ליום האחרון בתום שלוש השנים.
כל בוקר החל בחיוך שכולם קיבלו לא היינו מיוחדים,כל הילדים קיבלו חיבוק מהגננת, חיזוק חיובי, מדבקה של חייכן ואנחנו גם אין מיוחדים יותר כולם שווים.
ניגשתי למחברת וסיפרתי לה את הכל וזה לא הספיק הוספתי מחברת גם לתיק שלו שידעו שהכל טוב מאוד.
הילד המיוחד שלי החל להשתנות הוא הרגיש משוחרר יותר היה שמח והכי חשוב שאף אחד לא הרגיש שיש קושי.
קצת בעיות החלו בחצר מריבה על משחק ופה אני נכנסת לתמונה מתווכת ביניהם ומכוונת אותם למצוא פתרון שלשניהם יהיה טוב.
הצוות מתבונן בי לומד משיטת העבודה ומיישם אותה ברגע אמת.
אני מוכרחה לציין שפשוט זכינו בבית חם מקום אוהב צוות שנותן ולא מוכן לשמוע תודה, הם היו עונות לי "אנחנו עושות את העבודה שלנו".
מה יכולתי לאחל בשבילו יותר ממה שקיבל.
אני שמחה שהגענו עד הלום והאווירה שלווה היד על הדופק ויש לנו סדר עבודה תכנית כתובה ויוצאים לפעולה.
מחליטים פה אחד: כולם שווים היחס יהיה אחיד ואני הופכת להיות הצל.
יופי אני חוזרת הביתה מחויכת ממשיכה לספר למחברת והולכת לישון רגועה מחכה לימים הבאים שמין הסתם יהיו עמוסים וגדושים בהפתעות.
לילה טוב.