במסגרת היצירה בגן הייתי אמורה ללמד אותו מיומנות של: אחיזת מספריים והשימוש בהם, גזירה.
צביעת שטחים עם גבולות. שימוש נכון בדבק ועוד.
בכל יום הייתה לנו הפתעה למשל כששלחנו אותו לשולחן הגועש המצב היה קטסטרופה, המכחול עבר מעל לראשו ומעל וליד מי שהיה קרוב שלא נדבר על הצבעים שהתערבבו והבלגן שנוצר. לקחתי נשימה עמוקה והתחלנו שוב,הפעם עמדתי מאחוריו כשאני אוחזת ביד עם המכחול ואת התנועות אנו עושים יחד. תוך כדי צביעה אני משיימת לו כל הזמן וחוזרת על כללי השימוש בגועש.
המבצע עבר בשלום לאחר מספר טייקים.
למספריים לא היה שימוש מיידי היה קושי גדול יותר. האחיזה במספרים הייתה הפוכה וכל פעם הוא היה מעביר את המספריים מיד ליד. לפעמים מרוב שנתקלתי בבעיות פשוט ריחמתי עליו , הייתי מוותרת לו על כל מיני פסילות קטנות ועושה לו המון הנחות
מעין ג'סטות. אבל אין לשפוט אותי הכל נעשה באהבה וכשהייתי רואה כמה קשה לו וכמה הוא יכול לסבול אותי ואת כל האנשים שהוא טופל אצלם: קלינאית תקשורת, מרפא בעיסוק, רכיבת סוסים, שחיה, לא יכולתי להיות קשוחה אתו ואני שמחה כי לא היה צורך בכך הילד המיוחד הזה שיתף פעולה. הוא, הבין אותי וקרא אותי כמו שאני ידעתי בדיוק מה הוא חושב או מהו המהלך הבא שהוא מתכנן.
השתמשתי בכל מיני שיטות בכדי שלא יצא מהקווים. התחלנו בצביעת שטחים גדולים, הגבלנו את תנועות הידיים,מרחנו דבק חם על הקווים ותחמנו וזה היווה חומה וכך לאט לאט מיומנות הצביעה השתפרה, נאספו המון ציורים בגועש שלו ואמא שלו התלוננה שהוא גור כל דבר בבית כולל וילונות.
בכל פעם שעבדתי אתו על חומר חדש תמיד שמרתי את הדף ואפילו ציינתי תאריך.
ביום בהיר אחד אבא שלו הביא אותו לגן לאחר פגישה אצל המרפא בעיסוק והראה לי שהוא כתב את הספרה שמונה והוא מדגיש " היא הצליחה ללמד אותו ".כמובן שצבת לי, אך לא יכולתי לשתוק שאחר יזכה בהכרה, למרות שהיה לי מאוד קשה
ביקשתי מאביו לבוא אתי אל המגרה של הילד ומשם הוצאנו את חוברת המספרים שהראתה את כל השלבים עד להצלחה וכמובן התאריך.
פעמים בשבוע נפגשנו אחה"צ אצלו בבית ושיחקנו משחקים ועשיתי לו הטרמה- הכנה ליום הבא בגן.
עברנו על כל החומר הנלמד על סדר היום ואם יש משהו חריג כמו: הצגה, הכנתי אותו לכך.
אני מאוד מתגעגעת לעבודה אתו אני,מקבלת דיווחים עליו ושמחה לשמוע שהכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי וייחלתי.
ממש אושר גדול.
הלוואי ובעתיד הקרוב אוכל לסייע לילד אחר.
צביעת שטחים עם גבולות. שימוש נכון בדבק ועוד.
בכל יום הייתה לנו הפתעה למשל כששלחנו אותו לשולחן הגועש המצב היה קטסטרופה, המכחול עבר מעל לראשו ומעל וליד מי שהיה קרוב שלא נדבר על הצבעים שהתערבבו והבלגן שנוצר. לקחתי נשימה עמוקה והתחלנו שוב,הפעם עמדתי מאחוריו כשאני אוחזת ביד עם המכחול ואת התנועות אנו עושים יחד. תוך כדי צביעה אני משיימת לו כל הזמן וחוזרת על כללי השימוש בגועש.
המבצע עבר בשלום לאחר מספר טייקים.
למספריים לא היה שימוש מיידי היה קושי גדול יותר. האחיזה במספרים הייתה הפוכה וכל פעם הוא היה מעביר את המספריים מיד ליד. לפעמים מרוב שנתקלתי בבעיות פשוט ריחמתי עליו , הייתי מוותרת לו על כל מיני פסילות קטנות ועושה לו המון הנחות
מעין ג'סטות. אבל אין לשפוט אותי הכל נעשה באהבה וכשהייתי רואה כמה קשה לו וכמה הוא יכול לסבול אותי ואת כל האנשים שהוא טופל אצלם: קלינאית תקשורת, מרפא בעיסוק, רכיבת סוסים, שחיה, לא יכולתי להיות קשוחה אתו ואני שמחה כי לא היה צורך בכך הילד המיוחד הזה שיתף פעולה. הוא, הבין אותי וקרא אותי כמו שאני ידעתי בדיוק מה הוא חושב או מהו המהלך הבא שהוא מתכנן.
השתמשתי בכל מיני שיטות בכדי שלא יצא מהקווים. התחלנו בצביעת שטחים גדולים, הגבלנו את תנועות הידיים,מרחנו דבק חם על הקווים ותחמנו וזה היווה חומה וכך לאט לאט מיומנות הצביעה השתפרה, נאספו המון ציורים בגועש שלו ואמא שלו התלוננה שהוא גור כל דבר בבית כולל וילונות.
בכל פעם שעבדתי אתו על חומר חדש תמיד שמרתי את הדף ואפילו ציינתי תאריך.
ביום בהיר אחד אבא שלו הביא אותו לגן לאחר פגישה אצל המרפא בעיסוק והראה לי שהוא כתב את הספרה שמונה והוא מדגיש " היא הצליחה ללמד אותו ".כמובן שצבת לי, אך לא יכולתי לשתוק שאחר יזכה בהכרה, למרות שהיה לי מאוד קשה
ביקשתי מאביו לבוא אתי אל המגרה של הילד ומשם הוצאנו את חוברת המספרים שהראתה את כל השלבים עד להצלחה וכמובן התאריך.
פעמים בשבוע נפגשנו אחה"צ אצלו בבית ושיחקנו משחקים ועשיתי לו הטרמה- הכנה ליום הבא בגן.
עברנו על כל החומר הנלמד על סדר היום ואם יש משהו חריג כמו: הצגה, הכנתי אותו לכך.
אני מאוד מתגעגעת לעבודה אתו אני,מקבלת דיווחים עליו ושמחה לשמוע שהכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי וייחלתי.
ממש אושר גדול.
הלוואי ובעתיד הקרוב אוכל לסייע לילד אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה