יום שבת, 10 במרץ 2012

בצל הקאסמים

     זה התחיל ביום חורפי אחד של סוף חודש נובמבר.
היו המון בומים וקול של אזעקה שלא הייתי רגילה אליו קודם. מדי פעם אפילו צחקתי וניסיתי לומר לעצמי שזה שום דבר ושהאנשים בשדרות ממש מגזימים עם התגובות שלהם.
כבר מזמן אני מתביישת בתחושה שעברה בי כלפיהם.
   
     הפחד... הוא לא חדש לי, אני טיפוס מאוד חשדני ופחדנית. כל הגוף היה מצטמרר לי ורועד .ברגע זה הזמן הכתיבה הפסקתי פעמיים בגלל אזעקות. וצריך לאסוף את הילדים לממ"ד ואנחנו מדברים ומסיקים מסקנות ואז אני מתחילה לסדר את ענייני השינה ותמיד מתלבטת איפה לישון.

מה שאני רוצה לומר בסה"כ שקשה להתמודד עם הפחד, במקרה שלי הילדים ירשו את אביהם והם מחזקים ותומכים.מאוד אמיצים. והעלי החמוד משקיף מבעד לחלון ומדווח על היירוט של כיפת ברזל. אותי זה מאוד מכעיס אך מה לעשות בכל גבר מסתתר ילד קטן שרוצה להשתעשע.

במהדורת החדשות הודיעו שהולך להיות לילה מתוח ולא ממש שקט אני, כבר חרדה מה יהיה ומנסה להעסיק את עצמי בכל מני עיסוקים קטנים והכנות למחר כי לא יהיו לימודים והילדים בבית טוב עלי לסיים שוב רצים לממ"ד.
 שבוע טוב ושקט לכולם. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה