משימה בלתי אפשרית

אהלן וסהלן אפרת

בצל הקאסמים

     זה התחיל ביום חורפי אחד של סוף חודש נובמבר.
היו המון בומים וקול של אזעקה שלא הייתי רגילה אליו קודם. מדי פעם אפילו צחקתי וניסיתי לומר לעצמי שזה שום דבר ושהאנשים בשדרות ממש מגזימים עם התגובות שלהם.
כבר מזמן אני מתביישת בתחושה שעברה בי כלפיהם.
   
     הפחד... הוא לא חדש לי, אני טיפוס מאוד חשדני ופחדנית. כל הגוף היה מצטמרר לי ורועד .ברגע זה הזמן הכתיבה הפסקתי פעמיים בגלל אזעקות. וצריך לאסוף את הילדים לממ"ד ואנחנו מדברים ומסיקים מסקנות ואז אני מתחילה לסדר את ענייני השינה ותמיד מתלבטת איפה לישון.

מה שאני רוצה לומר בסה"כ שקשה להתמודד עם הפחד, במקרה שלי הילדים ירשו את אביהם והם מחזקים ותומכים.מאוד אמיצים. והעלי החמוד משקיף מבעד לחלון ומדווח על היירוט של כיפת ברזל. אותי זה מאוד מכעיס אך מה לעשות בכל גבר מסתתר ילד קטן שרוצה להשתעשע.

במהדורת החדשות הודיעו שהולך להיות לילה מתוח ולא ממש שקט אני, כבר חרדה מה יהיה ומנסה להעסיק את עצמי בכל מני עיסוקים קטנים והכנות למחר כי לא יהיו לימודים והילדים בבית טוב עלי לסיים שוב רצים לממ"ד.
 שבוע טוב ושקט לכולם. 

מס"ע- מופת סובב עולם מטלה 4

     חינוך מיוחד ולקות למידה

לקות למידה היא נושא רחב המקיף מספר נקודות של הבעיה.

הפרעות קשב וריכוז, קשיים בתפיסה חברתית, קשיים בשפה, מחוננים עם לקות למידה, מחנכים המועסקים בהוראה למרות המגבלה. החידושים הטכנולוגיים בתחום, כל המאבחנים למיניהם, היבטים מזווית ראיתם של הילדים.

החידושים בתחום הם כל תעשיית האבחונים הזמינה. יש תחושה באוויר שהבעיה של לקות למידה "מכניסה המון כסף"

בכל פעם שמחנכים נתקלים בבעיה הם מיד שולחים את ההורים לעבור אבחון עם הילד ולצערי הרב אפילו לא מנסים להתמודד.

     נושא החינוך המיוחד+לקויי למידה הוא מאד רגיש, כאוב.

ישנם בעיות מולדות כמו עיכוב בהתפתחות של הילד שלוקח זמן עד שמצליחים לאבחן אותם.

בשנים האלה עד לרגע האבחון הקשיים נערמים וההתמודדות קשה.

המוח שלנו יכול להכיל מידע רב אך ללקויי הלמידה יש קושי להקשיב בו זמנית לשני דברים. מערכת הקשב שלנו רגישה לגירויים חיצוניים כמו: רעש וקולות וכמובן הפרעות טבעיות כמו: שינה ומזון צרכים בסיסים.

בתחום נמצאים , לא להאמין מחוננים. בעבר הרחוק מחוננים נחשבו כאלה בעלי אינטיליגנציה גבוהה בתחום מסוים וחלשים בתחום אחר בעשרים שנים אחרונות יש הסכמה שיש מחוננים עם לקות למידה.

השיטות הקיימות למען בעלי המגבלה הם כל מני שיטות שאינם לימודים והדרכה או שיטות תרופתיות אלא שיטות טיפול "טכנית" כלומר, תרגולים. 

מדיניות משרד החינוך בנושא היא, ליווי לאורך כל שלבי החינוך על רצף הקו ההתפתחותי של הילד.

משרד החינוך תומך ומחזק את המורים בכל תהליכי הלמידה.

התהליכים כוללים התערבות פסיכולוגית של מומחים בתחום.

הקניית אסטרטגיות למידה, מעקב אחר כל שלב וכל שינוי ותיעוד השלבים .

הנושא יעניין את כל העוסקים בתחום חינוך מיוחד זה כולל הורים וילדים , מבוגרים בעלי לקות למידה.

     ההתרשמות שלי מאד חדה. כלומר: הנושא מאד רגיש ונוגע ללבי מאחר שעבדתי בתחום "שילוב".

במשך ארבע שנים ליוויתי ילד מדהים עם יכולות של אלופים שרק בעזרת כוח רצון והתמדה זכינו להצלחה.

"תעשיית האבחונים" (הכתבה שעניינה אותי).

בארצנו הקטנטונת צצים ועולים מאבחנים דידקטיים, מאבחנים קלינים, מכוני אבחון.

קופות החולים עובדים במקביל עם המכונים והרופא מפנה לשם לאבחון.

ישנם מקרים שמורה שולח את ההורים לאבחן את הילד עם המלצה של מאבחן מסוים.

ההיענות לצרכים של הילדים היא אמתית ובתדירות גבוהה מאד.

 תעשייה זו של המאבחנים תורמת המון לסובלים ולאלה שלא יודעים ממה הם סובלים או ממה נובע דבר כלשהו שעשו.

בהרבה מקרים האבחונים עוזרים גם לסטודנטים באוניברסיטה.

מסיימת אני בנימה אישית שכל מי שינסה להבין את בעלי המגבלה מבלי לקטלג אותם כחריגים ,כשונים ויקבל אותם כשווים ולא פחות חשוב יתייחס אליהם כשווים הרווח כולו שלו.

"עזרה"

     עזרה- רצו ההורים שלו. הם כל-כך לחוצים שהם מוכנים להביא את כל אנשי המקצוע האפשריים בשביל לקדם אותו.
כשלמעשה התעודה במקרה הזה לא שיחקה תפקיד.
מצד אחד ניסיתי להבין אותם. אך מצד שני נעלבתי שלא קיבלתי מספיק עומק למה שעשיתי.
אני יודעת שסמכו עליי מאוד מאוד. אני בטוחה שגם אהבו אותי. אבל, עצם זה שכל פעם שהגיעה אשת מקצוע לסביבה מיד הבינו ההורים שהיא מיותרת ולא מחדשת כלום והכי חשוב הילד שמשתף פעולה עם כולם מביע את דעתו ופשוט לא רוצה מטפלות חדשות.
אני, ממשיכה לעבוד רגיל. ממשיכה לאהוב אותו וללמד דברים חדשים . אני לא מערבבת את הרגשות שלי המקצועיים עם הרגשות שלי כלפי הילד.
אני מבררת איפה מלמדים aba ונרשמת באופן פרטי רק למענו.
בהתחלה קשה לי להתחבר לקורס אך לאט לאט אני מבינה שזו הדרך.
הרבה שלבים משיטת הטיפול לא התאימו לנו. אצלנו התגלו שיפורים עצומים באופן מדהים וכל האבחונים למיניהם צדקו לאותו זמן וטעו לטווח הארוך.
היום הילד המקסים לומד לבד ללא סיוע צמוד, כולם המומים ממנו ומאושרים.
אין יותר שמחה ממני (מלבד אימא שלו) שהצלחתי להביא אותו להיות עצמאי חופשי ומאושר שיודע להתגונן לכבד את הזולת
זה לא הוגן שאני אומרת "הצלחתי" כי לא הייתי לבד ההורים שלו היו מדהימים לא נחו יום אחד.ביום שלא היה חוג אז לקחו להצגה וכך כל השבוע טיולים וחברים והמון ספרים כמה שיותר הקראת ספרים. הייתי קוראת לו אנציקלופדיה מהלכת.
בהתחלה זה היה מוזר כשהיה מדקלם קטעים מסיפורים. המדהים בה שהוא היה מצטט מספר דברים שקשורים לסיטואציה מסוימת, מדהים.
איזה ימים מיוחדים...

רק בין הקווים

     במסגרת היצירה בגן הייתי אמורה ללמד אותו מיומנות של: אחיזת מספריים והשימוש בהם, גזירה.
צביעת שטחים עם גבולות. שימוש נכון בדבק ועוד.
בכל יום הייתה לנו הפתעה למשל כששלחנו אותו לשולחן הגועש המצב היה קטסטרופה, המכחול עבר מעל לראשו ומעל וליד מי שהיה קרוב שלא נדבר על הצבעים שהתערבבו והבלגן שנוצר. לקחתי נשימה עמוקה והתחלנו שוב,הפעם עמדתי מאחוריו כשאני אוחזת ביד עם המכחול ואת התנועות אנו עושים יחד. תוך כדי צביעה אני משיימת לו כל הזמן וחוזרת על כללי השימוש בגועש.
המבצע עבר בשלום לאחר מספר טייקים.

למספריים לא היה שימוש מיידי היה קושי גדול יותר. האחיזה במספרים הייתה הפוכה וכל פעם הוא היה מעביר את המספריים מיד ליד. לפעמים מרוב שנתקלתי בבעיות פשוט ריחמתי עליו , הייתי מוותרת לו על כל מיני פסילות קטנות ועושה לו המון הנחות
מעין ג'סטות.  אבל אין לשפוט אותי הכל נעשה באהבה וכשהייתי רואה כמה קשה לו וכמה הוא יכול לסבול אותי ואת כל האנשים שהוא טופל אצלם: קלינאית תקשורת, מרפא בעיסוק, רכיבת סוסים, שחיה, לא יכולתי להיות קשוחה אתו ואני שמחה כי לא היה צורך בכך הילד המיוחד הזה שיתף פעולה. הוא, הבין אותי וקרא אותי כמו שאני ידעתי בדיוק מה הוא חושב או מהו המהלך הבא שהוא מתכנן.
     השתמשתי בכל מיני שיטות בכדי שלא יצא מהקווים. התחלנו בצביעת שטחים גדולים, הגבלנו את תנועות הידיים,מרחנו דבק חם על הקווים ותחמנו וזה היווה חומה וכך לאט לאט מיומנות הצביעה השתפרה, נאספו המון ציורים בגועש שלו ואמא שלו התלוננה שהוא גור כל דבר בבית כולל וילונות.
בכל פעם שעבדתי אתו על חומר חדש תמיד שמרתי את הדף ואפילו ציינתי תאריך.
ביום בהיר אחד אבא שלו הביא אותו לגן לאחר פגישה אצל המרפא בעיסוק והראה לי שהוא כתב את הספרה שמונה והוא מדגיש " היא הצליחה ללמד אותו ".כמובן שצבת לי, אך לא יכולתי לשתוק שאחר יזכה בהכרה, למרות שהיה לי מאוד קשה
ביקשתי מאביו לבוא אתי אל המגרה של הילד ומשם הוצאנו את חוברת המספרים שהראתה את כל השלבים עד להצלחה וכמובן התאריך.
פעמים בשבוע נפגשנו אחה"צ אצלו בבית ושיחקנו משחקים ועשיתי לו הטרמה- הכנה ליום הבא בגן.
עברנו על כל החומר הנלמד על סדר היום ואם יש משהו חריג כמו: הצגה, הכנתי אותו לכך.
אני מאוד מתגעגעת לעבודה אתו אני,מקבלת דיווחים עליו ושמחה לשמוע שהכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי וייחלתי.
ממש אושר גדול.
הלוואי ובעתיד הקרוב אוכל לסייע לילד אחר.

הוראה הפוכה

     הוראה הפוכה היא ,למידה באמצעות צפייה בהרצאות בוידאו( מחשב) בבית כחלק ממטלות שיעורי הבית.
מטרתה של" הוראה הפוכה" לנצל יותר זמן בכיתה לפעילות משותפת, לדיונים ולפתירת בעיות.
רוצים להפוך אותה כדי שתלמידים ילמדו בבית ויגיעו מוכנים לשיעור זאת כוונה אחת והאפשרות הבאה היא שתלמידים ירחיבו ידע בכל אפשרויות האינטרנט גם קשר למרחקים.עוד לאפשר לכל תלמיד להתקדם בקצב משלו.
בדרך זאת יחשפו התלמידים לעתיד טכנולוגי מתקדם.

     למעשה "הוראה הפוכה" ברעיון היא לא חידוש, לדבריו של ד"ר אברום רותם ואני מסכימה אתו.
גם פעם למדו בבית והגיעו מוכנים לשיעור אך לא על פי בקשת המורה אלא רק ה,חרשנים" .
כדי ליישם את המטרה צריכים הצדדים לקחת אחריות הן המורים ואין התלמידים.
אין ספק שמדי פעם ללמוד דרך ההרצאות זה מעניין ומועיל ואפילו מקצר דרך ואין צורך להתלבש ולצאת מהבית כדי ללמוד  אבל, אם יצטרכו התלמידים הצעירים להתמודד יום יום עם מטלות שכאלה לדעתי הם לא יקחו אחריות.

     יישום המודל הזה במכללה יכול לתרום באותה מידה שהוא תורם ומועיל במוסדות ללימודים אקדמיים אחרים.

מטלה 7 הרפלקציה

      חלק ב' של המטלה. 

צורת הצפייה שלי הייתה בישיבה מול המחשב צפיתי, בקשב רב.

הנושא מאוד מעניין אותי וכל מה שקשור לנושא כה רגיש - בעיות בריאותיות של ילדים.

הבנת הנפש של הילדים והרצון להציל אותם מעורר בי רגש עצום לעשות משהו חזק ומשמעותי. 

צפיתי בריכוז רב עד אשר הכלב ביקש לצאת ,פעמיים נאלצתי לעצור את ההרצאה ולתת לו לצאת, גם הייתי צריכה לטפל באחת מבנותיי שחלתה.

הדברים שהושמעו בהרצאה הרגישו לי כמו מתוך "סרט- רע". הדוגמאות שהובאו כולם מהמציאות היו קשות לעיכול.

אני מאמינה שהדברים ילוו אותי לזמן ארוך.

הלמידה הייתה יעילה כלומר טוב לדעת גם דברים לא נעימים שקיימים קרוב ועם זאת עדיין רחוק, כי הם לא מוכרים לי באופן אישי. 

הערה לגבי מסגרת ההרצאה- הייתי רוצה לדעת מראש מי הם היושבים והמגיבים מדי פעם אל המרצה.

ולא פחות חשוב לראות את ההבעות פנים שלהם כשהם שומעים דברים קשים שכאלה.